<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
למול מקנת כסףא) דכתיב (בראשית י"ז) המול לכם כל זכר יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. ואמרו רבותינו (כריתות דף ט') צריכים טבילה לאחר שנתרפאו מן המילה, וכן גר כיוצא בהן, אבל באילו יליד בית ומקנת כסף יש חילוק דמלין ומטבילין אותן בעל כרחן מה שאין בגר דבעינן מדעתו. ועבדים חייבים בכל מצות שהנשים חייבות וגר חייב בכולן, וכשמשחררין העבדים צריכים טבילה אחרת אך לא בפני שלושה. צ"ע בס"ג. א)0המל את העבדים אומר בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את העבדים ולהטיף ממנו דם ברית שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. מי שמל גר ועבד יכסה ערותו בשעת ברכה ואחר כך ימול ובמקום למול את העבדים אומר למול את הגרים. תנו רבנן בפרק החולץ (יבמות דף מ"ז) גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראיתה שבאתה להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחוקים [דויים] סחופים מטורפים כספינה המטורפת בים אם אומר יודע אני שהוא כן ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון ולקט שכחה ופאה מעשר עני שמא יחזור בו מלהתגייר שמקפידין על פחות משוה פרוטה ומודיעין אותו עונשן של מצות ואומרים לו אתה יודע שעד שלא באת לתורה ואכלת חלב אי אתה ענוש כרת חיללת שבת אי אתה חייב סקילה וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות ואין מרבין עליהם הזכרת עונשין ואיומים ואין מדקדקין עליו, ואחר שהודיעוהו הדברים שאמרנו אם קבל אין משהין המצוה אלא מוהלין אותו מיד ומשהין אותו עד שיתרפא רפואה שלימה קודם שיטבילוהו מפני הסכנה נתרפא מטבילין אותו מיד ושלושה עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, הגה"ה כי היכי דאמרו ליה מעיקרא, וגיז ליה מן מזייה ושקליה ליה מן טופריה דידיה [ו]דכרעיה וצריכין (למזזייה) [למחזייה] כי טביל, וכדסליק מברך הכי בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה, עכ"ל אלפסי (פרק החולץ דף י"ט). טבל ועלה הרי הוא ככל ישראל לכל דבר ואם נשתמד אחרי כן ואחר שנשתמד קדש אשה צריכה ממנו גט. ואם אשה היא נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ (ודנין) [ומודיעין] אותה מקצת מצות קלות וחמורות בעוד שהיא יושבת במים ואחר כך טובל(ו)ת במים לפניהם והם מחזירין פניהם ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול וצריך לטבול לפני שלושה ואין מטבילין אותו בשבת ולא ביום טוב ולא בלילה ואם הטבילוהו הרי זה גר וכן אמר ר' יוחנן (אמר) [ו]ריש לקיש (סנהדרין ב') שנים שדנו אין דיניהם דין ובגר כתיב משפט אחד יהיה לכם ולגר (ויקרא כ"ד), הגה"ה נראה לר"י דהיינו לקבל עליו המצות אבל בשעת טבילה לא בעינן ג' מדאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף מ"ה) ההוא דהוה קרו ליה בר ארמאה וקאמר רב יהושע בן לוי מי לא טבל לקרויי וגבי בר אראמאית מי לא טבלה לנידותה ומה מועיל וכי דרך הטובלים לקרויים מוליכים ג' עמהם ואפילו למאן דאמר בסנהדרין (דף ג') ובמשפט דבר תורה [חד] נמי כשר ולכל הפחות דרך להביא עמהם אחד מכל מקום בטובלות לנידותה אין דרך להביא איש עמה. ואשה אינה כשירה לדון (מיאנה) [מדאינה] כשירה להעיד על כן נראה דלא בעינן ג' רק לקבלת מצות והא דתניא בהחולץ (דף מ"ז) ושני תלמידי חכמים עומדין לו מבחוץ ומסיק תני ג' היינו לכתחילה עדיף טפי, ויש דוחין ההוא דמי [לא] טבל לקרוייו ומי לא טבלא לנידות דכיון דידוע לנו שטבלו כאילו עמדו שם דמי, ומ"מ יש לדקדק דטבילת נידתה בלילה ואי משפט דכתיב ביה אטבילה קאי ומה מועיל שטבלה לנידות ואע"ג דאמר התם (שם דף מ"ו) אין מטבילין גר בלילה כל זה צריך לומר היינו לכתחילה מדרבנן, והא דלא בעינן מומחין שליחותייהו קעבדינן. ורבינו [נתנאל] אומר דבגר כתיב (במדבר ט"ו) לדורותיכם דמשמע בכל ענין דמשמע לדורות עולם, עכ"ל התוספות בפרק האומר (דף ס"ב). אבי העזרי פסק ישראל שנשתמד כשישוב צריך להעביר על ראשו תער ולעשות טבילה כגר ואין צריך שתהא טבילתו ביום אבל הקבלה צריך להיות לפני ג' בני אדם, עכ"ל. כתב ר"י מקורביל בפרק החולץ ישראל בעל תשובה אין צריך שיהא לו כתב עדות שנעשה תשובה כיון שהיה ישראל ונוהג עצמו כישראל, עכ"ל. אם היה גר נשוי לישראלית או לגיורת ויש לו בנים ואומר נתגיירתי ביני לבן עצמי נאמן לפסול עצמו ואינו נאמן לפסול בניו וחוזר וטובל בבית דין, עכ"ל המיימוני בפרק החולץ (הלכות איסורי ביאה פי"ג הלכה ח'). אמר ר"י בר אברהם משומד השב בתשובה כדין שלא היה צריך ג' לקבל בפניהם דבקל יש לנו לומר ששב אל (אביו) [בוראו] ואפילו לדברי המחמירים מ"מ אין יינו יין נסך כיון שנוהג ביהדות ואפילו לא טבל ואפילו היה מלוה לישראל בריבית ולא החזיר הריבית מכל מקום חשבינין ליה בעל תשובה כיון שהניח כל תרבות ושב לבוראו. ואע"ג דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ה) מפריחי יונים ומלוין בריבית לא סגי בקבלה שלא יעשה עוד עד שיחזירו הריבית הכא תקנתו קלקלתו דכיון דנשתמד ושב הוה ליה בעל תשובה לכל דבר ודמה קצת לגר רק שיש לו לשוב אל בוראו לשוב ולתקן עותתו אשר עיות ואם לא יתקן לא תתעכב בכך תשובתו, וגם הר"ר אליעזר מוורמייש"א [נ"ע] לא החמיר עליו לקבל יסורים להתכפר כישראל שעשה עבירות אחרות ולא כפר בעיקר והיינו טעמא משום שחטא באשה או שאר עבירות כשעושה תשובה אם לא יקבל עליו יסורין אין [ניכר] (בכך) שעשה תשובה דשמא אין העבירה מזומנת לו או שמא אין יצרו תקפו עתה כל כך, אבל מי שכפר בעיקר ושב לבוראו להיות בגלות אחיו נכרת בתשובתו שהיא שלימה שמיחד השם פעמים בכל יום ונזהר מאיסור והיתר כישראל ואע"פ שהרבה עבירות עשה בעודו משומד [ו]כשהיה ישראל עושה היה צריך לקבל יסורין חמורים משומד שאני שכל מה שעושה כפר בעיקר וכיון ששב לבוראו לא יחטא עוד כישראל ואין להחמיר עליו כל כך לקבל יסורין לכפר כי מאחר ששב ורפא לו ובא לטהר מסייעין לו [עכ"ל פרק עד כמה]. משומד שקדש השם [בנור] אע"ג דלא טבל סלקא ליה תשובתו וראייה מפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ט) דא"ל ההוא מינא לרב אבין ומי סלקא טבילה בנורא א"ל עיקר טבילה נורא דכתיב (במדבר ל"א) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, עכ"ל הגה"ה.
